בנוגע למחלות רבות, מהווה האבחון שלב ראשוני בלבד. לאחר ביצוע הבדיקות, השלמת התמונה הקלינית ואבחון המחלה, מותאם לחולה הטיפול הרפואי – תרופתי הדרוש, ומתבצע מעקב אחר תהליך ההחלמה.
במקרים כגון אלה, נבחנים פעולותיו ומחדליו של הרופא המטפל, בעיקר בשלב התאמת הטיפול הרפואי: ניתוחים והתערבויות כירורגיות פולשניות, מתן טיפול תרופתי ומעקב אחר ההחלמה, המטרה לבדוק רשלנות רפואית.
לעומת זאת, כאשר מדובר בסרטן ומחלות קשות, שלב האבחון הראשוני, הינו שלב קריטי מאין כמוהו.
עיתוי האבחון יקבע ברוב רובם של המקרים את היכולת להתמודד עם המחלה, הטיפול שיוצע לה ותוחלת חייו של החולה.
אבחון מחלת הסרטן ומחלות קשות אחרות, מתחיל בדרך כלל, עם הפנייה לרופא המשפחה.
התייחסות רצינית לתסמינים אותם מתאר החולה, תוביל לביצוע בדיקות שונות לשם אבחון מהיר ויעיל . כך, למשל יפנה הרופא המטפל את החולה אל רופא מומחה, יורה על ביצוע בדיקת מרקרים, ct, גסטרוסקופיה, ביופסיות וניקורים וכיוצא בזה.
התייחסות רצינית פחות בשילוב שיקולם כלכליים, עלולה לעכב את אבחון המחלה.
במחלות כגון סרטן, ישנה חשיבות מכרעת לעיתוי האבחון. ככל שתאובחן המחלה בשלב מוקדם יותר – גילוי מוקדם, כך, יגברו הסיכויים להתמודד עימה.
אבחון בשלבים מאוחרים – כגון שלב 4 שהוא שלב גרורתי – לא מותיר לחולה סיכוי רב. בנוסף, העיתוי בו מאובחנת המחלה ייקבע את הטיפול שיינתן לחולה – אם בכלל.
גילוי מוקדם של גידול ראשי עשוי לקבוע את השפעתו של הטיפול הכימותרפי / טיפול בהקרנות או התערבות כירורגית ניתוחית.
לעומת זאת, גילוי מאוחר בשלביה המתקדמים של המחלה, עשוי לפסול על הסף כל התערבות כירורגית ולייתר את יעילות הטיפול הכימותרפי או ההקרנות.
כך שהלכה למעשה, כל שנותר הוא להקל על החולה ככל שניתן ולטפל בתסמיני הכאב ולא במחלה עצמה.
כאמור, רופא המשפחה הוא בדרך כלל, תחנתו הראשונה של החולה. גם במקרים בהם מבצע רופא המשפחה את עבודתו נאמנה, מתחקר את החולה ושולח אותו לביצוע בדיקות מקיפות, עדיין ישנן תחנות נוספות בדרך.
לדוגמה, לאחר ביצוע בדיקת ct, מפוענחת התוצאה ע"י רופא מומחה. פענוח התוצאה בצורה שגויה ורשלנית עלול להשפיע על האבחון.
בשרשרת המאבחנים, עוברת תוצאת הבדיקה אל רופא מומחה – למשל אונקולוג לגידולי אף אוזן גרון. המלצתו של מומחה זה אף היא שלב באבחון.
על המומחה לקבוע באיזה שלב נמצאת המחלה ומהו הטיפול היעיל ביותר במצב זה. אבחון רשלני וקביעת טיפול שגוי עשויים לעלות למטופל בחייו.
חשוב לציין, כי אבחון סרטן ומחלות קשות אחרות הינו עניין שבמומחיות, חובת הזהירות הנדרשת במקרים שכאלה היא חובת זהירות של "הרופא הסביר" תוך התייחסות לנסיבות המקרה הייחודיות.
כך למשל, כאשר לחולה המתלונן על היסטוריה של סרטן במשפחה, או כאשר הוא נכלל בקבוצת סיכון כגון מעשנים. יחד עם זאת, לא כל אבחון שגוי או מאוחר הוא כתוצאה מרשלנות רפואית של אחד מהגורמים בשרשרת המאבחנים.
תביעת רשלנות רפואית במקרה של אבחון שגוי או מאוחר, תוגש כאשר החולה הנפגע או יורשיו אוחזים בתשתית ראייתית, לפיה התרשל הרופא במילוי תפקידו והפר את חובת הזהירות המוטלת עליו.
בהתאם לעקרון לפיו "המוציא מחברו עליו הראייה", יש להוכיח את הפרת חובת הזהירות אשר הובילה לנזק הנטען בגינו נתבע הפיצוי.
רמת ההוכחה הנדרשת היא 51% לפחות, ללא אשם תורם של הנפגע ומבלי שגורם חיצוני קטע את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק. לעניין זה ולבחינת סיכויי התביעה יש לפנות אל עו"ד מתחום דיני הנזיקין העוסק ברשלנות רפואית.