רשלנות בניתוח לייזר גרמה נזקים קשים לראייה!

ניתוחי עיניים הם תחום רגיש, ולא אחת מתגלעת בביצועו רשלנות רפואית. בתי המשפט מחמירים בפסיקתם בפרט שעה שמדובר בניתוח שאינו מבוצע כהליך חירום או לצורך הצלת חיים.

בהליך ת.א. 2079/04 (מחוזי ת"א) ר.פ נ' רואים 6/6 לייזר רפואי ומדעי בע"מ ואח' פסק בית המשפט המחוזי בת"א פיצוי לתובע, לאחר שקבע כי כתוצאה מטיפול רשלני של הנתבעים וניתוחים כושלים שעבר, נגרמו לעיניו של התובע נזקים חמורים וקבועים.  

לחצו כאן לקריאה מורחבת בנושא:

רשלנות רפואית בניתוחי עיניים

הרקע העובדתי וטענות התובע

בעת קרות האירועים היה התובע באמצע שנות השלושים לחייו. התובע סבל מרוחק ראייה וביקש לעבור ניתוח לייזר לתיקון ראייתו - ניתוח אלקטיבי המבוצע מתוך בחירה ואינו בגדר ניתוח חירום או הליך דחוף.

בחודש יולי 1999 עבר התובע במכון רואים 6/6 ניתוח לייזר בשתי העיניים, לתיקון הראייה. כבר למחרת היום החל התובע להתלונן על בעיות בראייה, כגון כפל ראייה וצלליות.

בשל תלונותיו עבר בחודש נובמבר של אותה השנה ניתוח מתקן. יום למחרת הניתוח התלונן התובע כי מצב עיניו הורע אף יותר וכי הוא סובל בין היתר מתופעות של ירידה בכושר הראייה ומיובש בעיניים. 

שני הניתוחים שעבר התובע בעיניו נכשלו, ובתביעתו העלה שתי טענות עיקריות: טענה אחת היתה טענת רשלנות רפואית כנגד הנתבעים, מאחר וביצעו בו שני ניתוחים אשר במצבו של התובע שסבל מרוחק ראייה קיצוני היו צפויים לגרום נזקים רבים אשר חלקם התממשו.

בנוסף, נטען כי הנתבעים לא יידעו אותו על סיכונים צפויים אלה.

עוד טען התובע כי הניתוחים בוצעו באופן בלתי מיומן, בחוסר מקצועיות ובניגוד לפרקטיקה הנהוגה ועל כן נגרמו לו נזקים בגינם הוא זכאי לפיצוי.

טענה נוספת של התובע היתה כי בוצעה בו עוולת התקיפה. לחלופין טען התובע, כי מאחר ולא הוסברו לו הסיכונים הכרוכים בניתוחים ברור כי לא נתן הסכמתו מדעת לעריכתם, ועל כן לטענתו ביצוע הניתוחים בו משמעו תקיפה.

קראו עוד בנושאים: 

התיישנות תביעת רשלנות רפואית

רשלנות רפואית בניתוח פלסטי

פסיקת בית המשפט - קבלת טענת רשלנות רפואית, דחיית טענת התקיפה

השופטת נורית אחיטוב קיבלה את טענת התובע לרשלנות רפואית של הנתבעים וקבעה בפסק דינה כי הנתבעים אכן התרשלו בעצם החלטתם לבצע בתובע, אשר סבל מרוחק ראייה קיצוני ניתוחים אשר לאור המידע והנסיון הרפואי שהיה קיים במועד האירועים היו בגדר לקיחת סיכון ידוע מראש.

השופטת פסקה כי היה על הנתבעים לשקול את נתוניו האישיים של התובע, ומשלא עשו כן ולקחו סיכון אשר היו מודעים לו ואשר לבסוף אכן התממש, ביצוע הניתוחים מהווה חריגה מכל סטנדרט של זהירות.

בית המשפט לא קיבל את טענתו הקיצונית של התובע לפיה בוצעה בו עוולת התקיפה, בין היתר לאור מגמת הצימצום בשימוש בעוולה זו בבתי המשפט.

אולם, נקבע כי לאור פסיקה קודמת, לפיה קיימת חובת זהירות מוגברת בניתוחים אלקטיביים ואז נדרש לתת למטופל הסברים נרחבים יותר אף בעניין סיכונים רחוקים, אזי הנתבעים לא עמדו במקרה זה בחובת הגילוי שחלה עליהם.

זאת מאחר שטופס ההסכמה עליו חתם התובע לא כלל פירוט של כל הסיכונים והסיבוכים הצפויים מהניתוח, בהתחשב במצבו הרפואי הספציפי.

הפיצויים שנפסקו

לסיכום, בית המשפט העמיד את נכותו המשוקללת של התובע על 35.7% וקבע כי הינה נכות תפקודית.

כן נקבע, כי הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות לעתיד לפי בסיס שכר של 12,830 ש"ח, מיום מתן פסק הדין ועד גיל 67 - גיל הפנסיה לגברים, פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה מוגברות בסך 55,000 ש"ח וכן פיצוי בגין כאב וסבל בסך 200,000 ש"ח.