נישואין וחיי זוגיות כוללים שיתוף מקיף בין שני יחידים במגוון תחומי החיים, כאשר אחד משיתופי הפעולה הנפוצים והעיקריים בין בני זוג הינו בתחום הכלכלי.
בעת גירושין עומדים בני זוג אשר חלקו אותה קורת גג לאורך שנים, בפני הליך הפרדת כוחות כלכלי, אשר עשוי להתגלות כסבוך ומורכב.
הדין הישראלי מכיר בשתי דרכים שונות להיפרדות כלכלית בין בני זוג: חזקת השיתוף ועיקרון איזון משאבים.
כיום, מתווה החוק הפרדה דיכוטומית בין שני אופנים אלה בקובעו החלת כל אחד מהמנגנונים על פי מועד הנישואין.
המשמעות הלכה למעשה היא, כי בידי בני הזוג לא נתונה יכולת בחירה לגבי הדרך בה יבקשו לנהוג בעניינם.
לחץ כאן לקריאה בנושא: מדריך לאשה המתגרשת
חזקת השיתוף הינה כלי שפותח על ידי הפסיקה לאורך עשרות שנים.
תחולתה כהלכה מחייבת הינה מוגבלת כיום, אך בתי המשפט עדיין רואים בה אמצעי משפטי חשוב ושואבים מהעקרונות עליהם היא מבוססת כלים למתן הכרעתם.
באופן רשמי, חזקת השיתוף משמשת לצורך חלוקת רכוש בין בני זוג מתגרשים אשר נישאו לפני שנת 1974, השנה בה נחקק חוק יחסי ממון בין בני זוג.
חזקה זו משמשת גם כהלכה המחייבת בחלוקת רכוש בין ידועים בציבור.
העיקרון המנחה בחזקת השיתוף בין בני זוג קובע, כי הרכוש שנצבר על ידי הזוג לאורך תקופת החיים המשותפים הינו משותף לשניהם, כאשר חשיבות שאלת הרישום בפועל של הרכוש או הנכס הינה פחותה באופן משמעותי.
הרציונאל העומד מאחורי חזקת השיתוף הינו התפיסה, לפיה בין בני זוג קיימת הסכמה מכללא, מעין הסכמה חוזית לחיים כלכליים משותפים, אשר בהתאם לה הרכוש הנצבר על ידיהם במהלך חיי הנישואין הינו משותף לשניהם.
רציונאל נוסף של חזקת השיתוף הינו הצורך הניצב בפני בתי המשפט לקדם שוויון בין המינים, במציאות בה נשים רבות מקדישות עצמן לפיתוח משק הבית וגידול הילדים, תוך שהן מתפשרות על קריירה חלקית בעוד הגבר הוא המפרנס הראשי בבית.
בית המשפט רואה בחיי הזוגיות מעין שותפות ופועל בהתאם כאשר שותפות זו מתפרקת.
כיום, חזקת השיתוף מוכרת כקשה מאוד לסתירה וחלה על פי רוב על נכסים אישיים ועסקיים כאחד.
החזקה קובעת חלוקה שווה של הרכוש בין בני הזוג במרבית הפעמים, אם כי בית המשפט מודע לצורך בקביעת חריגים בעניין זה לגבי מקרים ספציפיים.
לחצו לקריאה בנושא הסכם ממון
בשנת 1973 חוקקה הכנסת את חוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר חל על זוגות שנישאו החל משנת 1974 ואילך.
הרציונאל העומד מאחורי החוק שונה מאוד מהעקרונות עליהם מבוססת חזקת השיתוף.
מהחוק עולה, כי בין בני זוג מתקיים משטר הפרדת רכוש לאורך חיי הנישואין וכי רק בעת מתן גט רשמי על ידי בית הדין הרבני יבוצע איזון משאבים, לפיו יחולקו בין בני הזוג באופן שווה מכלול הנכסים שצברו במהלך הנישואין.
החוק מעניק משקל רב לגט, אשר הסמכות לפוסקו נתונה באופן בלעדי בידי בתי דין דתיים, בהתאם למעמדם האישי של בני הזוג.
עד שנת 2008 השימוש בחוק היה מצומצם ובעייתי, שכן הוא מותנה במתן גט והסדרי גט מתבצעים לרוב בצמוד להסדרים כלכליים.
לפני כשלוש שנים הורחב השימוש בחוק גם למצבים בהם לא ניתן גט, במידה וחלפה שנה מיום פתיחת הליך הגירושין ועל בסיס התקיימות תנאים מתלים נוספים, כגון מגורים בנפרד וקרע בלתי ניתן לאיחוי בין בני הזוג.
נושא חלוקת רכוש נחשב לאחד הפנים הסבוכים והמורכבים בניהול הליכי גירושין.
לפיכך, בכל הכרוך בהתנהלות בתחום זה מומלץ לפנות לקבלת סיוע משפטי מטעם עורך דין משפחה, בעל מומחיות וניסיון בתחום, אשר ינתח את עובדות המקרה ויפעל למקסום ההגנה על האינטרסים של מרשו.
רוצים לדעת עוד? לחצו כאן לקריאה אודות משמורת ילדים והסדרי ראיה